בישראל, חל איסור מוחלט להחזיק בכלי נשק, אלא אם כן, ניתן למחזיק בו, רשיון תקף. החזקת כלי ירייה איננה זכות מוקנית בחוק ומתן רישיון לנשק נעשה על פי מדיניות מצמצמת הקובעת תבחינים מוגדרים למתן רשיונות כגון: תושב ישוב זכאי, צייד, בעלי עבר בטחוני מסוים ועוד ( טבלת התבחינים מפורטת באתר משרד הפנים ).
תחום זה של רישוי כלי יריה, הנו מיוחד וצר יחסית.
ייחודו של המשרד בין היתר, הוא, בהיכרותו העמוקה בשילוב הנסיון המשפטי ארוך השנים עם המערכת המנהלית, קרי, משרד הפנים ומשטרת ישראל, האחראית על פי חוק לאשר ולבטל רישיונות לכלי יריה, מדריכי ירי, מפקחי מטווחים ועוד.
עו"ד פוגל, זיהה את הצורך של לקוחות לטיפול משפטי בתחום זה. עם השנים וההצלחות הרבות בצידן, רכש המשרד מוניטין כמומחה בתחום של רישוי כלי ירייה.
על רקע מוניטין זה, עו"ד פוגל הוזמן לאחרונה להשתתף בדיוני וועדת הפנים של הכנסת בנושא מדיניות החרמת הנשקים -לעיון בפרוטוקול הדיון.
החל מ-1 במרץ 2011 עברו סמכויות שר הפנים בכל הנוגע לרישוי כלי יריה אל השר לביטחון פנים. למעשה מעתה עובדים פקידי הרישוי תחת המשרד לבטחון פנים.
עו"ד פוגל מטפל בתחום זה במספר מישורים:
1. עררים על החלטות פקיד הרישוי בפני ועדת הערר הקבועה:
לעיתים קרובות מחליט פקיד רישוי כלי יריה במשרד הפנים, על פסילת רישיון כלי יריה, נשק/ מדריך ירי/ מנהל מטווח וכד' לפלוני, אם בשל המלצת משטרת ישראל או בשל סיבה אחרת.
החלטת פקיד הרישוי אינה סופית וניתן לערער עליה בפני ועדת הערר הקבועה תוך 45 ימים מיום קבלת ההחלטה.
במידה וועדת הערר דוחה את אותו ערר, הרי שניתן לפנות כנגדה בעתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי אשר עשוי להתערב בהחלטה במידה ומצא אותה לא סבירה. המדובר למעשה במשפט מנהלי.
למשרדינו נסיון רב שנים, בייצוג עותרים שונים בפני בתי המשפט המנהליים בתחום דנן.
חשוב לציין כי יש למצות את ההליכים מול הרשות טרם פנייה בעתירה מנהלית . יחד עם זאת במידה ורשות מנהלית, כגון, וועדת הערר, אינה משיבה לעורר בפרק זמן סביר, ניתן, בשים לב לנסיבות העניין, לפנות בעתירה אף בטרם מיצוי הליכים.
להלן מספר תיקים בהם יוצגו עותרים ע"י עו"ד פוגל ניר:
לעיתים, לאחר הגשת העתירה, המשטרה מסירה התנגדותה ומסכימה לעתירה, או אז, נחסך מבית המשפט לכתוב פסק דין.
כך, בשתי עתירות שונות, שהוגשו בפברואר 2011 ,שעניינן ביטול רשיון על רקע תיקי משטרה סגורים, בהם הסכימה המדינה להשבת הרשיונות ללקוחותיו של עוה"ד פוגל. למשל בעת"מ43708-01-11 מחזי חיפה- שם, הוגשה העתירה לאחר שהשגה וערר של העותר נדחו ע"י המדינה. אך,עם הגשת העתירה, הוסרה התנגדות משטרת ישראל והוסכם על השבת הרשיון תחת אותו תבחין. לא זו אף זו, לאור התעקשות של עוה"ד פוגל,בהחלטה מיום 19.5.11 אף נפסקו הוצאות משפט לעותר (לצפייה ב- PDF).
במקביל ,בעתירה אחרת שהוגשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב, שוכנעו המשיבים (המשרד לביטחון פנים) להשיב את הרשיון לעותר ולא נדרש בית המשפט לקיים דיון בעתירה. ♦פסק דין מיום 2.05.10 (בית המשפט לעניינים מנהלים בחיפה) בעניין אבו דולה נ' פקיד רישוי כלי נשק. בית המשפט קיבל את העתירה ואת טענות עוה"ד פוגל וביטל את החלטת וועדת הערר לבטל את רשיונות הנשק של העותר(רובה ציד, אקדח ורובה אויר).
באותו מקרה, העותר עבר עבירת ציד בלתי חוקי, הועמד לדין,תוך שנאמר לו כי במידה ויודה במסגרת הסדר טיעון ,יוחזר לו רשיונו.
בפועל, לא רק שבוטל רשיונו לרובה ציד, אלא גם בוטלו רשיונותיו האחרים.
כאמור בית המשפט קיבל את העתירה, כולל טענה(נדירה יחסית) של הבטחה שילטונית כלפי העותר, והורה כי כל הרשיונות יחודשו.
♦פסק דין מיום10.2.10בעניין סמיונוב נ' וועדת הערר על פקיד רישוי כלי יריה,שם העותר אשר עוסק באבטחה לפרנסתו, עמד בפני שוקת שבורה עת ,בוטל רשיונו לנשיאת כלי יריה ארגוני ולמעשה עמד לאבד את פרנסתו. במסגרת העתירה ניתן צו זמני לטובת העותר אשר הקנה לו את האפשרות להמשיך ולעבוד ולשאת כלי נשק עד למתן פסק דין בעניינו. ביטול הרשיון נעשה על רקע של מידע מודיעיני והתנגדות משטרת ישראל.
בית המשפט קיבל את כל טיעוני עו"ד פוגל וקבע כי יש לקבל את העתירה.
בתמצית קבע בית המשפט הנכבד כי" אין ספק כי יש להתייחס בכובד ראש למידע מודיעיני כשמדובר בבקשות להיתר לנשיאת נשק,עם זאת, בעניינו של העותר החלטת המשיבה הינה בלתי מידתית נוכח מכלול השיקולים וביניהם, מתן היתר קודם לנשיאת נשק לעותר, עברו של העותר כלוחם צבאי מיומן,עברו הנקי,מידת הפגיעה בפרנסתו כמאבטח בהווה הדורשת היתר לנשיאת נשק,וכן תוקפו של המידע המודיעיני.שילוב זה בו החומר החסוי, לכאורה לא עמד בפני הוועדה עת שקלה בקשתו של העותר,השתתפותו בקורס נאבטחי מעברים בחסות המשטרה דבר שיצר ציפייה והסתמכות לעתיד,יחד עם המידע המודיעיני שאינו עדכני,כאמור,וגם תוכן המידע מבלי לפרט יתר על המידה הם שמטים את הכף לקבלת העתירה."
♦ פסק הדין בעניין אבו עמרה נ' משרד הפנים , מדגים את חוסר שיקול הדעת הננקט לעיתים, מצד הרשות המנהלית. שם, לעותר נפתח תיק פלילי בחשד לביצוע עבירות אלימות, הוגש כתב אישום לבית המשפט השלום אשר נמחק, אך את רישיון הנשק סירב משרד הפנים להשיב לעותר.
בית המשפט קיבל את טיעוני עו"ד פוגל וקבע כי במקרה הנדון, משרד הפנים שימש כ"חותמת גומי" למשטרת ישראל ולא הפעיל את שיקול דעתו כנדרש. בית המשפט, קיבל את העתירה והורה לחדש את רישיון הנשק לעותר בצירוף תשלום הוצאותיו בסך 10,000 ש"ח.
♦ דוגמא נוספת היא העתירה בעניינו של ד"ר אלעטוונה מג'יד. שם, העותר ניהל משפט בגין עבירות ירי בין היתר לבסוף כתב האישום נמחק. רישיון הנשק של העותר בוטל לאור התנגדות המשטרה, כאשר הנימוק העיקרי היה קיומו של תיק פלילי פתוח, זאת תוך התעלמות מוחלטת מן העובדה שכתב האישום נמחק בבית המשפט. בזמן שמשרד הפנים ביטל רישיונו של העותר, לא היה כל תיק פתוח כנגד העותר ולכן התנגדות המשטרה לחידוש הרישיון, לא היתה סבירה. בסופו של יום, לאחר שהוגשה עתירה ע"י עו"ד פוגל, מצא בית המשפט כי יש לקבל את העתירה והורה למשרד הפנים לחדש את רשיונו ואף פסק לעותר את הוצאותיו בסך 10,000 ש"ח.
♦ לעיתים בית המשפט מוצא לנכון לקבל חלקית את העתירה באופן שהחלטת ועדת הערר מבוטלת והנושא מוחזר לשמיעה נוספת בפני הוועדה. כך היה למשל עניינו של פלוני בו נשלל רשיונו עקב מעורבות באירוע פלילי ומידעים מודיעינים. בית המשפט בנסיבות העניין שוכנע כי החלטת הועדה נתנה בהיעדר נתונים רלוונטים בפניה ועל כן ביטל את ההחלטה וחייב את משרד הפנים בהוצאות העותר בסך 5,000 ש"ח. לעיון בפסק הדין המלא לחץ כאן.
♦ במקרה אחר, עתר פלוני באמצעות עו"ד פוגל, בטענה כי עברו מספר שנים מאז נקבע כי ביצע עבירת אלימות ללא הרשעה. המשיב, משרד הפנים באמצעות הפרקליטות, טען בין היתר כי עומד כנגד העותר מידע מודיעיני.
בית המשפט קבע בסופו של יום כי במידה ובעוד שנה מיום פסק הדין, פני הדברים יהיו זהים ליום מתן פסק הדין, אזי יושב לעותר רשיונו וזאת באופן חד משמעי.
♦ בעת"מ 330/08 איטל נ' משרד הפנים, עתירה נוספת מן הזמן האחרון בה יוצג העותר ע"י עו"ד פוגל, קיבל בית המשפט את כל טיעוני עו"ד פוגל והורה למשרד הפנים לחדש את רשיונות הנשק של העותר כמו גם חייב את משרד הפנים בהוצאותיו של העותר.
♦ בעת"מ אבו עמרה נגד משרד הפנים (שנת 2009), הוגשה עתירה ע"י עוה"ד פוגל כנגד החלטת פקיד הרישוי לפיה העותר אינו עומד בתבחין נהג מסיע ציבור משום שהוא נמחק. בעתירה נטען כי מכיוון ובזמן הגשת הבקשה ע"י העותר, טרם נמחק התבחין ולמעשה רק שנה לאחר הגשת הבקשה נמחק התבחין, הרי שההחלטה בלתי סבירה ויש לבטלה ולהעניק לעותר רשיון. משרד הפנים הסכים לעתירה ובית המשפט נתן תוקף של פסק דין להסכמה זו.
